תקציר
המאמר עוסק בחשיבות שיקולי בטיחות בתנועה ואיכות סביבה בתכנון תב"ע, בסביבת מוסדות חינוך שבהם יש תנועה רבה של ילדים, הורים וצוותים חינוכיים. שיקולים מסוג זה אמורים להתבטא, בין היתר, בתחבורה אקטיבית, קרי רכיבה על אופניים כחלופה ירוקה, קהילתית, בריאה ובטוחה, אלא שהם אינם מובאים בחשבון בתכנון תב"ע. במקום זאת, נושא הבטיחות בתנועה מובא בחשבון בשלב מאוחר יותר על ידי מתכנן התחבורה בגבולות המושג "זכות הדרך". כך יוצא שמתכנן התחבורה מקבל מצב נתון ונדרש להתמודד עם אילוצי רוחב מדרכה ומסעה, גישה למוסדות חינוך, חניות, מעברי חציה, מיתון תנועה ועוד.
אילו בשלב תכנון התב"ע היו מובאים בחשבון שיקולי בטיחות בתנועה, ניתן היה להגדיר בסמוך למוסדות חינוך שבילי הליכה ונתיבי אופניים, ולא לסלול אותם בהמשך כתוספת על התשתית הקיימת. כך הייתה מתאפשרת הסתכלות אסטרטגית על תחבורה אקטיבית לטובת רשת נתיבי אופניים בדומה לרשת כבישים, כחלק מתכנון מוטה תחבורה ירוקה ואקטיבית.
1. מבוא
דמיינו שאתם נוסעים על כביש מרכזי ולפתע הוא נגמר בלי שום הסבר, תמרור או שלט שמורה מה עליכם לעשות כעת. לא נשמע הגיוני, נכון? כעת, חשבו על מקרה דומה בשביל אופניים. זה כבר נשמע הרבה יותר הגיוני, וגם קיים בפועל. אבל למה שבילי אופניים לא מתנהגים כמו כבישים? הרי בהיבטי איכות סביבה ובטיחות בתנועה, שימוש מוגבר באופניים מפחית משמעותית זיהום אוויר, תאונות דרכים, עומסי תנועה וצריכת אנרגיה, משמע, מדובר בכלי תחבורה ירוק המגביר את הבטיחות בתנועה ומציע פתרון חסכוני ובריא לגוף ולנפש.
האזורים הקריטיים במרחב העירוני שבהם יש להביא בחשבון שיקולי איכות סביבה ובטיחות בתנועה הם סביבת מוסדות החינוך המתאפיינת בתנועה מרובה של ילדים, הורים וצוות חינוכי. מאפיין זה מחייב לתת דגש בסביבה זו על מיתון התנועה, על מיקום הכניסה/יציאה ביחס למיסעה, על דרכי הגעה וקליטה, על תחנות היסעים, על חלופות לרכב פרטי, על שבילי אופניים ועל רוחב מדרכות. לדוגמה, יש לתת את הדעת על דרכי הגעה וקליטה בטוחות של התלמידים באמצעות מיקום תחנות האוטובוס ותחנות ההיסעים ומתן חלופה לרכבים פרטיים באמצעות שבילי אופניים ותכנון מדרכות רחבות.
ואולם, בפועל הדבר לא קורה בשל היעדר הנחיות בתכנון התב"ע, המגדירות את היבטי הבטיחות ומחייבות את עורכי התוכניות ואת רשויות התמרור המאשרות.
2. תחבורה ירוקה כאסטרטגיה
כדי לעבור מתיאוריה למעשה, יש צורך בהסתכלות אסטרטגית כחלק מתכנון מוטה תחבורה ירוקה, אקטיבית ובטוחה. בהיבט התכנוני, אופניים מחברים בין בטיחות בתנועה לתחבורה אקטיבית ירוקה, ויש להסתכל במרחב העירוני על מוסדות חינוך, שבסביבתם מתקיימת תנועה רבה של אוכלוסייה פגיעה, כגון תלמידים, הורים וצוותים חינוכיים, בעיקר בשעות הבוקר והצהריים. מדובר בעומס רכבים פרטיים של הורים שבאים להוריד או לאסוף את הילדים, בתחבורה ציבורית ערה ובחציות כבישים במעברי חצייה. לא פעם מדובר בחציות כביש באזורים אסורים, כאשר תלמידים רצים לתפוס את האוטובוס החונה לרגע בתחנה הממוקמת בצידו השני של הכביש.
אם המצב ברור, איפה הבעיה?
כדי להבין את התהליכים לעמקם, יש לחזור לשלב הראשוני של תכנון עיר. השלב הזה נקרא תב"ע – תוכנית בינוי עיר. מדובר במסמך סטטוטורי (חוקי) להגדרת השימוש בקרקע, המורכב משלושה חלקים: תשריט, תקנון ונספחים.
- תשריט: מסמך מחייב של התב"ע, ומעמדו כשל חוק. זוהי התוכנית המפרטת את השימוש המתוכנן בקרקע.
- תקנון: גם הוא מסמך מחייב של התב"ע. זהו מסמך משפטי המפרט את התשריט.
- נספחים: תוכניות המפרטות את התשריט הכללי לפי קטגוריות (בינוי, תשתיות ועוד).
הבעיה מתחילה בתשריט, שבו מוגדרת זכות הדרך. בתכנון ובנייה הכוונה לשטח המגדיר את המרחק בין גבולות המגרשים. בתוך המנעד שהוגדר תהיה בהמשך התייחסות להקמת תשתיות כגון: כבישים, שדרות, מדרכות ושבילים להולכי רגל, איי תנועה וגדרות בין מגרשים. הללו יכללו את המדרכות ואת נתיב הנסיעה לכלי רכב, ללא הגדרה סטטוטורית לרוחב זכות הדרך, אלא רק הגדרה של המרחק בין גבולות המגרשים.
בהמשך, כאמור, תהיה התייחסות להקמת תשתיות, אך לא באחד משלבי התב"ע, אלא בשלב שבו התוכניות יעברו למתכנן במטרה לשרטט אותן בהתאמה להיתרי בניה. בשלב זה מתכנן התחבורה מקבל מצב נתון של תב"ע, שבמסגרתה הוא נדרש להתמודד עם אילוצי רוחב מדרכה ומסעה, גישה למוסדות חינוך, חניות, מעברי חציה, מיתון תנועה ועוד.
התוצאה היא היעדר הסתכלות אסטרטגית על תחבורה אקטיבית לטובת רשת נתיבי אופניים בדומה לרשת כבישים, כחלק מתכנון מוטה תחבורה ירוקה ואקטיבית.
בחינה מחדש של המושג "זכות הדרך"
האקדמיה העברית ללשון מגדירה את המושג "זכות הדרך": "תחום הקרקע המיועד לדרך על כל מרכיביה".
תמונה 1: צולמה על ידי המחבר (2026)
היות שאין הגדרה סטטוטורית לרוחב זכות הדרך, אלא מדובר במונח המגדיר את המרחק בין גבולות המגרשים בלבד, הרי שרק בשלב התוכניות (אחרי התב"ע והיתרי הבניה), ייקבע רוחב זכות הדרך, ולרוב יוסדרו באזור מדרכה, מיסעה, נתיבי תחבורה ציבורית ושבילי אופניים.
כעת נשאלת השאלה כיצד מחלקים את הדרך? המושג "דרך" בתקנות התעבורה מוגדר כ"כל מקום שלציבור זכות לעבור בו". כלומר, הכוונה היא לחלוקת השטח במרחב הציבורי ולקביעת סדר העדיפויות עבור מגוון משתמשי הדרך, כגון: מכוניות, אוטובוסים, אופניים, הולכי רגל ותחבורה ציבורית.
בסופו של יום נבנית שכונה, ונבנית קריית חינוך המרכזת בשטחה מתנ"ס, ספרייה ציבורית, מגרשי ספורט ועוד. אלא שאז מגלים שקריית החינוך ממוקמת על דרכים עורקיות בעלות נפחי תנועה גבוהים, וכמעט תאונת דריסה או תאונה בפועל הן לא שאלה של אם, אלא שאלה של מתי וכמה.
בשלב זה חושבים אנשי התכנון ברשות התמרור על פתרונות מיתון תנועה, כגון: פסי האטה (באמפרים), שלטי דמויות ילדים בסמוך למעברי חצייה, בניית מעגלי תנועה, תמרורים להאטת כלי רכב, הצרת נתיבים ועוד. התוצאה היא שהמתכנן נדרש לפתור בעיות בטיחות שניתן היה לפתור בשלב קודם, שבו בוצעה חלוקת השטח במרחב באמצעות התב"ע.
אז למה לא להגדיר בתב"ע תחבורה אקטיבית ולהתייחס לשיקולי בטיחות בתנועה בסמוך למוסדות חינוך?
התב"ע היא כאמור מסמך סטטוטורי המגדיר את השימוש בקרקע, וכולל בין היתר חלק של נספחים. הנספחים הם תוכניות בעלות גמישות תכנונית, המפרטות את התשריט הכללי לפי קטגוריה (בינוי, תשתיות ועוד). לכל ייעוד קרקע יש צבע מוסכם, בהתאם לקטגוריה שאליה הוא שייך. לדוגמה:
- מגורים לבנייה נמוכה: צהוב.
- מגורים לבנייה רוויה: כתום.
- שטחים ציבוריים פתוחים (שצ"פ): ירוק.
- מבני ציבור: חום.
- דרכים וכבישים: אדום.
- אזורי תעשייה: אפור.
בחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, נחלקים מבני הציבור לשתי תתי-קטגוריות: מבנים המשמשים את הציבור ומבנים המשמשים את הרשויות. במבנים המשרתים את הציבור, גישת הציבור אינה מוגבלת. דוגמאות לכך הן מבני דת, רווחה, תרבות, בריאות, ספורט, מקלטים, תחנות לתחבורה ציבורית וכן, גם מוסדות חינוך. במבנים המשמשים את הרשויות גישת הציבור מוגבלת. דוגמאות לכם הן תחנות משטרה, בתי סוהר, בתי מעצר, תחנות כיבוי אש ומשרדי ממשלה.
כלומר, בשלב התב"ע, מבני חינוך יקבלו את הצבע חום בדיוק כמו מבני דת, תרבות וספורט, ללא שיוך לסוג המבנה. זאת ועוד, היות שהתב"ע היא בעלת מעמד סטטוטורי של חוק מרגע האישור, איש אינו ממהר לבצע שינויים בתוכניות בשל תהליכים בירוקרטיים המעכבים את האישור מחדש.
אילו שיקולי איכות סביבה ובטיחות בתנועה בתכנון מוסדות חינוך יש להביא בחשבון בעת תכנון תב"ע?
התב"ע, כאמור, מסדירה את שימושי הקרקע בתוך שטח נתון, בתוכם גם את רשת הכבישים, זכות הדרך, שטחים ירוקים, מבני ציבור, בנייה למגורים ומוסדות חינוך. בתכנון כל אלו יש מכלול שיקולים: כלכליים, עיצוביים, מסחריים, חברתיים ותרבותיים. לרשימה זו יש להוסיף גם שיקולי איכות סביבה ובטיחות בתנועה.
כאשר מתכננים תב"ע, לא יודעים לומר היכן בדיוק ימוקמו מוסדות החינוך, אלא רואים צבע חום, שכפי שהוזכר קודם, מייצג מבני ציבור. בתוך הצבע החום עשויים להיבנות בעתיד, מלבד מוסדות חינוך גם מבני דת, רווחה, תרבות, בריאות, ספורט, מקלטים ותחנות לתחבורה ציבורית.
אלא שבמוסדות חינוך ישנו ריכוז גבוה של ילדים ובני נוער, הורים וצוותים חינוכיים. היות שמדובר באוכלוסייה פגיעה ואנרגטית מאוד, יש לתת את הדעת על הסדרי תנועה שיבדלו עד כמה שניתן אוכלוסייה זו מתנועת כלי הרכב, באמצעות מתן דגש על מיתון התנועה, מיקום הכניסה והיציאה ביחס למיסעה, דרכי הגעה וקליטה, תחנות היסעים, חלופות לרכב פרטי, נתיבי אופניים ורוחב המדרכות.
כך, לדוגמה, אפשר לשמור על הגעה וקליטה בטוחות של התלמידים באמצעות תכנון מיקום תחנות האוטובוס או תחנות ההיסעים וסלילת שבילי אופניים או מדרכות רחבות כחלופה לרכבים פרטיים.
יישום שיקולי איכות סביבה ובטיחות בתנועה בתכנון מוסדות חינוך
כאן חשוב להבהיר כי בעת הכנת התב"ע ניתן אומנם ליצור סביבה בטיחותית למוסדות החינוך, אולם, הדבר לא מתרחש בפועל, בשל היעדר הנחיות בתכנון התב"ע, המגדירות את היבטי הבטיחות ומחייבות את עורכי התוכניות ואת רשויות התמרור.
בטיחות בתנועה היא הרגל היישומית של איכות הסביבה. כדי להפחית את כמות המכוניות הנוסעות בסמוך למוסדות חינוך ולעודד רכיבה על אופניים והליכה, יש לאמץ את העיקרון המוביל בתפיסה התכנונית של מוסדות חינוך, שלפיו סביבת המוסד החינוכי היא אזור ממותן תנועה, כפי שניתן לראות בתמונה 2:
תמונה 2: צולמה על ידי המחבר (2026)
לפיכך, היות שנתיבי האופניים כלולים בזכות הדרך עם המדרכה והמיסעה, רק אחרי שמוקמים מוסדות החינוך מתבצעת תוספת של נתיבי אופניים על התשתית הקיימת וזה במגבלות השטח שהוגדר לכך בשלב התב"ע.
כדי ליישם עיקרון זה, יש לעודד ריכוז של כמה מוסדות על מגרש אחד. ניתן להקים מוסדות קטנים ושכונתיים, שאינם ממוקמים על דרכים עורקיות בעלות נפח תנועה גבוה.
אלא שמדיניות מנהל התכנון היא להקים קריות חינוך המרכזות בתוכן שימושים למנעד גילי רחב, כגון: אודיטוריום, מגרשי ספורט, בית ספר, ספרייה ציבורית ובריכה. ומכיוון שקריות חינוך אלה הן בעלות שטח גדול, הן ממוקמות בשולי השכונה, באזורים בעלי נפחי תנועה גדולים ומהירויות גבוהות.
תמונה 3: צולמה על ידי המחבר (2026)
בתמונה 3 ניתן לראות תפיסת "גם וגם". היא מתעדת קריית חינוך הממוקמת בשולי שכונת מגורים, מעבר חצייה בסמוך למתחם הגנים מימין, ומגרש ספורט, בית ספר ומתנ"ס משמאל. משמע, באזור זה מתקיים אמנם נפח תנועה גדול, בשל תנועה רבה של ילדים, הורים וצוותים חינוכיים. מאידך, נפתרה בעיית המהירויות הגבוהות, ובוצע מיתון מהירות באמצעות פסי האטה ושביל אופניים בתהליכי בנייה.
עיקרון שני : הרחקת מוסדות החינוך מדרכים עורקיות ותכנון מיקום הכניסות אליהם ברחובות ללא עומסי תנועה. העדיפות היא תכנון רחובות חד־סטריים, צמצום חציות כבישים ומיתון נפחי התנועה באזור המוסדות. הללו הם הסדרי תנועה בעלי השפעה גבוהה על בטיחות משתמשי הדרך בסביבת המוסד החינוכי.
עיקרון שלישי: מעבר מתפיסה תכנונית של ריכוז מוסדות החינוך לתפיסת פיזור מוסדות קטנים ושכונתיים. הרעיון הוא לעודד הגעה למוסדות ברגל או באופניים בצורה בטוחה וקצרה.
תמונה 4: צולמה על ידי המחבר (2026)
בתמונה 4 ניתן לראות בית ספר שכונתי, תחנת אוטובוס שממוקמת בצידו, ומעבר חצייה בסמוך לשער. שביל אופניים חסר.
עיקרון רביעי: מיקום מוסדות החינוך בסמוך לאזורים המיועדים למגורים ולא בסמוך לאזורי קרקע המיועדים למסחר. בייעודי קרקע אלו, מצמצמים את מרחק משתמשי הדרך מהמוסד החינוכי השכונתי ונפחי התנועה הם נמוכים בהשוואה לדרכים עורקיות הרחוקות מאזורי המגורים. משמע, גם לייעודי הקרקע הגובלים במוסד החינוכי יש השפעה, ויש לשים לב אליהם.
- סיכום והמלצות
המלצה 1: למקם את המוסד החינוכי במרקם השכונתי בסמוך לאזורים המיועדים למגורים ומיקום שטח ציבורי פתוח בקרבת המוסד, גם יגבירו את הבטיחות בתנועה בסביבת המוסד החינוכי וגם יתרמו לאיכות הסביבה בהיותם מעודדי הליכה ורכיבה על אופניים על תשתיות מתאימות.
המלצה 2: לייחד צבע נוסף בתב"ע למוסדות חינוך- שינוי התפיסה התכנונית בתב"ע בהיבט הצבעים המוסכמים לייעודי הקרקע, באמצעות צביעת מוסדות חינוך המשתייך כיום לקטגוריית מבני ציבור וצבוע בצבע חום.
המלצה 3: בחינה מחדש של מושג זכות הדרך בתב"ע. כיום, המושג מתייחס למרחקים בין השטחים מבלי להגדיר מה יהיה בהם. מדרכה, מדרחוב, נתיב אופניים, תחבורה ציבורית, תחבורה על חשמל עם אמצעי טעינה ועוד אינסוף אפשרויות – כל אלה יכולים לשפר את איכות הסביבה ולהגביר את הבטיחות בתנועה.
יישום של המלצות אלה יאפשר הסתכלות אסטרטגית על תחבורה אקטיבית לטובת רשת נתיבי אופניים בדומה לרשת כבישים, כחלק מתכנון מוטה תחבורה ירוקה ואקטיבית בכלל, ובסמוך למוסדות חינוך בפרט.
הצעה למאמר המשך
מחקר עתידי עשוי לעסוק בהמלצות לבנייה ירוקה של בתי ספר ודרך תכנון המבנים לעשות שימוש פדגוגי לחינוך וקיימות.
המחקר יבדוק את השפעת תכנון המבנה בהתאם לטופוגרפיה הטבעית על למידה משמעותית. ניתן לבדוק האם משתנים כמו התייחסות למערכות המבנים כמו תאורה טבעית, בידוד המבנה, תכנון מערכות החשמל באופן שיאפשר חסכון ושימוש יעיל, עיצוב מרחבי הלמידה מחומרים מתאימים, מתקני משחק אקוסטיים, משפיעים על למידה משמעותית ומהווים גם כלי פדגוגי למדידת רעש, תאורה, בידוד, חסכון ושימוש יעיל במשאבי טבע.
ביבליוגרפיה
ביאליק, ג', מור-אבי, ע', מרחב, א' ואלפי ניסן, ש"ר (2024). גישות רעיוניות בתכנון ובעיצוב מרחבי חינוך: טיפולוגיה מבוססת ניתוח תוכן. גילוי דעת, 21, 43–76.
משרד התחבורה והבטיחות בדרכים (2019). הנחיות לתכנון הסדרי תנועה בקרבת מוסדות חינוך. מינהל תכנון ופיתוח תשתיות.
סעד, י' (2020). יסודות השימור: מורשת התרבות הבנויה בישראל. רשות העתיקות.
תוכנית בניין עיר. (2024, 11 בספטמבר). ויקיפדיה. נדלה ב־15 בפברואר 2026, מתוך
https://he.wikipedia.org/wiki/תוכנית_בניין_עיר
Boys, J., & Smith, H. (2011). What do we know about what is being built?: New typologies of learning spaces. In A. Boddington & J. Boys (Eds.), Re-shaping learning: A critical reader (pp. 33–47). Brill.
על המחבר:
אבי יקואל עומד בראש חברת בתא – בטיחות תנועה וארגון.
הקבוצה עוסקת בהטמעת אקלים בטיחות באתרי עבודה באמצעות:
- פיקוח על הסדרי תנועה.
- הדרכות בטיחות בתנועה והסדרי תנועה.
- פתרונות הכשרה בארגונים.
- תכנון אסטרטגי של נתיבי אופניים ותחבורה אקטיבית.
מלווה חברות ניהול, רשויות תמרור וקבלנים.
כותב בתנועה ותחבורה, רואים רחוק רואים ירוק, כלכליסט, דה מרקר, ג'רוזלם פוסט.
אתר אינטרנט: www.bta-safety.co.il
