כתב: אבי יקואל
כשמדברים על נתיבי אופניים (שימו לב, לא שבילי אופניים), מדברים על תכנון הנדסי של רוחב נתיב, מרחק בין עמודי תאורה, עובי שכבות מצע, צבע, הסדרי תנועה.
אלא, שמטבע הדברים לכל דבר יש סדר הגיוני. ההנדסה היא אמצעי לפתרון בעיות או אסתטיקה של המין האנושי ותמיד הייתה כאן. לדוגמא, הפירמידות במצרים הן פלא הנדסי שתוכנן וישנן מספר השערות כיצד הן ניבנו. אחת מהן אומרת שבאמצעות בולי עץ שגולגלו על מערום של חול, הגישה השנייה אומרת שמדובר בהסטה של הנילוס והאחרת אומרת שבכלל מדובר בסיוע של חייזרים כמו בספר "מרכבות האלים".
מה שבטוח הוא שהנדסה הינה אמצעי ולא מטרה. כאשר בוחנים נתיבי אופניים, יש לזכור שהם אמורים לשרת את האדם הרוכב. לכן, מלבד הנדסה טכנית והנדסת אנוש, יש לחשוב על התועלות שיביאו נתיבי האופניים למשתמש ומשם להתחיל.
יש הרבה דברים שלא ניתן לעשות ממושב הרכב, אך כן ניתן לעשות ממושב האופניים. כגון, היכולת לעצור בסמוך לספסל ולנוח תחת עץ או לעצור ולפטפט עם מוכר בחנות או אדם שפגשנו ברחוב. כאשר רוכבים על אופניים, מגלים את הגיאוגרפיה של העיר בצורה אחרת שלא ניתן ממושב הרכב. כאשר נסעתי בקיץ לפריז עם הבן שלי, פגשתי בריצת הבוקר צוות כבאות שיצא לריצת בוקר.
תחילה לא זיהיתי שהם כבאים, רק לאחר שהבחנתי במכשירי קשר שמחזיקים ביד הרץ האחרון והראשון. לאחר מכן, חיברתי את שתי הכבאיות המלוות את הצוות למקרה של הקפצה לאירוע. הגברתי מהירות וחיפשתי את מפקד הצוות. התחלנו לדבר וסיפר לי שזו ריצת בוקר של 15 ק"מ שהצוות יוצא בכל בוקר. בהמשך הסביר לי שמלבד השמירה על הכושר, הכבאים לומדים להכיר את רחובות העיר ברגליים.
אחרי שנפרדנו, חשבתי כל הדרך למלון על המשפט הזה : "הצוות לומד להכיר את רחובות העיר ברגליים". פתאום הבנתי שיש דברים שאתה פשוט לא מבחין בהם רואה מעל המפה או ממושב הרכב. זה בדיוק התחבר לי לנתיבי אופניים. יש פעולות שאנחנו לא מסוגלים לעשות ממושב הרכב, אבל כן מסוגלים ממושב האופניים, כגון להכיר את הגיאוגרפיה של רחובות העיר.
רובד אחר קשור לזה שבני האדם הם קודם כל יצורים חברתיים ורכיבה על אופניים מאפשרת ליצור קשרים חברתיים עם אנשים ויצירת מפגשים והזדמנויות לפגוש אנשים ועדיין לנוע בין היעדים.
היבט אחר הוא בריאות. הרכיבה היא ספורט, גם אם אנו רוכבים לא לשם הספורט, אנו בתנועה. בערבית יש פתגם : בתנועה יש ברכה. הרכיבה על האופניים משפרת את מצב בריאותינו בשל התנועה שאנו מבצעים, מפחיתה מחלות ומשפרת מניעת מחלות.
היבט אחר הוא בריאות נפשית. החיבור של קשרים חברתיים וספורט מהווה תרכובת מנצחת שמפחיתה דיכאון, מגבירה מצב רוח טוב ומהווה גם היא מניעה לבעיות בריאות נפשית ופיזית.
כל אלה שייכים לדיסציפלינת הסוציולוגיה והרפואה. כאשר מציבים את ההיבטים הללו ראשונים, ורק אחרים את ההנדסה, התכנון יהיה מוטה לכיוון הבן אדם שמשתמש בנתיבי האופניים באופן כזה שישרת תחילה את ההיבטים הסוציולוגיים והבריאותיים באמצעות התכנון ההנדסי שיהווה אמצעי לבד.
עכשיו תשאלו את עצמכם האם נתיב האופניים ליד הבית שלכם משרת היבטים סוציולוגיים ובריאותיים ? או היבטים הנדסיים ?
איך תדעו ? מאוד פשוט. תשאלו את עצמכם האם אתם הייתם משתמשים בנתיבי אופניים האלה גם אם היו ברשותכם אופניים ישנות ניתן לנסוע ולא היה נדרש מכם ציוד יקר. בנוסף, שאלו את עצמכם אם נתיבי האופניים באמת מגיעים לכל נקודה בשכונה שלכם באופן מהיר ונותנים לכם פתרונות הנדסיים לנקודות תורפה, בהם מתקיים מפגש בין הולכי רגל, רכב פרטי ורוכב האופניים, כמו מעבר חציה או מדרגות המובילות מבית ספר למדרכה עליה סלול נתיב אופניים. אגב, כאשר מודדים כמות נסיעות בהקשר של רכיבת אופניים במרחב העירוני, מודדים רכיבה סביב 3 ק"מ.
אם כל אלה מתקיימים, שווה לכם לצאת לרכב ולהשאיר את הרכב בחניה כי מי שתכנן את נתיבי האופניים בעיר שלכם באמת חשב עליכם כי הוא מבין שהנדסה היא אמצעי ולא מטרה. כלומר, ההנדסה שירתה את הסוציולוגיה באופן כזה שבאמת חשבו בתהליך התכנון על לקוח הקצה שירכב על האופניים ובוצע תכנון מוטה לטובת הבן אדם שישתמש בנתיב האופניים, כלומר אתם. רכיבה נעימה.
